חרדה ודיכאון: גישה הומאופתית
עודכן: 8 באוק׳
הבנת חרדה ודיכאון
חרדה ודיכאון הם מצבים מורכבים. הם משפיעים לא רק על העולם הרגשי, אלא גם על המחשבות, הגוף, השינה, התיאבון, מערכות היחסים והתפקוד היומיומי. מבחינה רפואית, קיימות הגדרות ואבחנות שונות למצבים אלה. טיפול בהם עשוי לכלול פסיכותרפיה, תרופות או שילוב ביניהן, בהתאם למצבו ולצרכיו של האדם.
מנקודת המבט של ההומאופתיה הקלאסית, האבחנה היא רק חלק קטן מהתמונה. בהומאופתיה איננו שואלים:
"האם המטופל סובל מחרדה או מדיכאון?"
אלא שואלים:
"כיצד האדם המסוים הזה חווה את החרדה או הדיכאון שלו?"
בהתייחסות ההומאופתית, לא כל חרדה היא אותה חרדה. כל אחד מהמטופלים יגיד משהו אחר לגמרי! אחד עשוי לומר:
"אני כל הזמן חושב שמשהו רע עומד לקרות."
אחר יאמר:
"אני חייב שהכול יהיה בשליטה. אם משהו משתבש, אני לא מצליח להירגע."
מטופל אחר עשוי לתאר:
"לפני כל אירוע אני מתחיל לרעוד, מרגיש חלש ולא מצליח לחשוב."
ומישהו אחר:
"אני פשוט מרגיש שאני לא יכול להיות לבד עם המחשבות שלי."
מבחינת ההומאופתיה הקלאסית, ההבדלים הללו חשובים מאוד. הם מהווים חלק משמעותי מהתמונה הכוללת של המטופל (מה־Totality of Symptoms).
בהומאופתיה אנחנו לא חושבים במונחים של "רמדי לחרדה" או "רמדי לדיכאון". הרמדי נבחרת, על פי העיקרון ההומאופתי, בהתאם לתמונה האינדיבידואלית של האדם.
לימודי ההומאופתיה במכללת "פעימה"
בלימודי ההומאופתיה במכללת "פעימה", אנחנו לומדים לקחת מקרה, להקשיב, לשאול את השאלות הנכונות ולעודד את המטופל לדבר את האמת שלו. כי אין אמת אחת.
מה אנחנו מחפשים כשאנחנו לוקחים מקרה?
במקרה של מטופל המתמודד עם חרדה או דיכאון, אנחנו נבחן את המקרה על פי העקרונות ההומאופתיים שאותם אנחנו לומדים במכללה:
מה התרחש לפני הופעת התסמינים?
כיצד המטופל מגיב למצבי לחץ?
מהם הפחדים המרכזיים שלו?
האם הוא מחפש חברה או מעדיף להסתגר?
מה קורה כאשר הוא נשאר לבד?
מהן המחשבות החוזרות?
כיצד הוא מתמודד עם אכזבה, אובדן או ביקורת?
כיצד השתנו השינה, התיאבון והאנרגיה?
ומהי התחושה שאותה קשה לו להסביר במילים?
לעיתים קרובות, המילים שהמטופל בוחר יכולות לפתוח דלת להבנת התמונה העמוקה יותר.
אילו רמדיס מטפלות בחרדה?
במטריה מדיקה ההומאופתית, אותה אנחנו לומדים במכללת "פעימה", קיים מגוון עצום של רמדיס שמאופיינות במצבים רגשיים של פחד, חרדה, עצב, אבל, חוסר ביטחון, ייאוש או הסתגרות.
בין הרמדיס הנפוצות והמוכרות ביותר ניתן למצוא למשל:
Aconitum – מצב שבו יש פחד עז ופתאומי. בהלה. סטרס.
Arsenicum album – מתאפיינת בחרדה שמלווה בדאגה, צורך בביטחון, אי־שקט וצורך בשליטה או בסדר. מתאימה גם למצבי OCD שונים.
Gelsemium – מתאפיינת בפחד וחרדות המלוות בחולשה, רעד, כבדות או תחושה של "קיפאון".
Ignatia – משמשת למצבים של אבל, אכזבה, זעזוע רגשי או רגשות סותרים.
Natrum muriaticum – יכולה להתאים למצבים של הסתגרות, פגיעות רגשית והתמודדות פנימית עם כאב.
Phosphorus – עשויה להישקל כאשר קיימת תמונה הכוללת רגישות רבה, עדינות, צורך בקשר ובחברה וגם כשיש פחדים מסוימים.
Sepia – עשויה להופיע במצבים שמתאפיינים בריחוק רגשי, שחיקה, עומס ותחושת ניתוק.
Aurum metallicum – עשויה להישקל במצבים שבהם קיימים מאפיינים של הרבה אחריות, תחושת כישלון, עניין עם ערך עצמי ומשמעות עמוקה.
חשוב להדגיש: אלו אינן "רמדיס לטיפול בדיכאון או בחרדה", ואין לבחור אותן על סמך האבחנה בלבד. מדובר בדוגמאות מתוך החשיבה ההומאופתית, שבה ההתאמה צריכה להיות אינדיבידואלית.
גישת הסנסיישן (החוויה) של ד"ר ראג'אן שנקרן
במכללת "פעימה" אנחנו לומדים לעומק את גישתו המופלאה של ההומאופת ההודי המוכר ד"ר ראג'אן שנקרן (Rajan Sankaran). במרכזה מושג ה־Vital Sensation – תחושת החוויה האישית של האדם.
בספרו "The Sensation in Homoeopathy" שנקרן מתאר את "שבע רמות החוויה" ומדגיש את ההקשבה לא רק לעובדות ולרגשות שהמטופל מספר עליהם, אלא גם לאופן שבו החוויה עצמה מורגשת ומתבטאת. הוא מתייחס גם למחוות ולתנועות הגוף (Hand Gestures) כחלק מההתבוננות הטוטאלית במקרה.
במילים פשוטות, הלימוד של החוויה והתשאול מתמקד בתחושות, ברגשות ובחוויה הפיזית שמתלווה למחלה. לכן, בתשאול אנחנו נבדוק עם המטופל/ת:
"איך זה מרגיש?"
"מה קורה לך כשאת מרגישה את זה?"
"איך היית מתארת את התחושה אם לא היית משתמשת במילה 'חרדה'?"
החלק המעניין הוא כאשר המטופל יתחיל להשתמש במילים או בדימויים שאינם בהכרח רציונליים:
"אני מרגישה שאני עומדת ליפול."
"אני מרגישה שאני חייבת לברוח."
"אני מרגיש שאני נחנק."
"אני מרגיש שאני צריך להחזיק הכול כדי שלא יתפרק."
ביטויים כאלה מסייעים לנו להתקרב אל החוויה הסובייקטיבית העמוקה יותר של המטופל.
עם זאת, גם בתוך גישתו של שנקרן אין הכרח שכל מקרה יגיע ל"חוויה" עמוקה. הגישה אינה אמורה להפוך למערכת נוקשה, אלא להשתלב עם מכלול התסמינים ועם התמונה ההומאופתית הכוללת. גם במצבים בהם אין חוויה, אנחנו מעמיקים בלימודי הרפרטורי והמטריה מדיקה כדי לדייק ולבחור את הרמדי הטובה ביותר עבור אותו מטופל.
דוגמאות מהקליניקה
מקרה ראשון – "אני חייבת לדעת שהכול בסדר"
אישה בת 38 מתארת חרדה מתמשכת. היא בודקת שוב ושוב שהדלת נעולה, דואגת לבריאות בני משפחתה, מתקשה להירדם אם משהו לא הסתדר במהלך היום, ומרגישה שהיא חייבת לתכנן מראש כל אפשרות.
כאשר שואלים אותה מה קורה כשהיא לא מצליחה לשלוט במצב, היא אומרת:
"אני מרגישה שמשהו נורא יקרה אם לא אשים לב לכל פרט."
במקרה כזה, יכולה להישקל הרמדי, Arsenicum album, לא כי מדובר ב"חרדה", אלא בגלל צירוף המאפיינים האינדיבידואליים של המקרה.
מקרה שני – "אני יודעת שאני מתגעגעת, אבל אני לא מצליחה לבכות"
אישה צעירה מגיעה לאחר פרידה משמעותית. היא מתארת עצב עמוק, אך מדגישה שהיא אינה מצליחה לבטא אותו. היא אומרת:
"אני מרגישה כאילו משהו תקוע בתוכי. אני רוצה לבכות, אבל לא מצליחה."
היא מתארת תנודות בין צורך לדבר לבין רצון להסתגר. במקרה כזה, Ignatia עשויה להישקל כאשר התמונה הכוללת מתאימה למאפייני הרמדי במטריה מדיקה. אבל גם כאן – המילה "אבל" grief לבדה אינה מספיקה לבחירת רמדי.
מקרה שלישי – "לפני שאני צריך לדבר, הגוף פשוט קופא"
סטודנט בן 23 מספר שהחרדה מופיעה בעיקר לפני בחינות, הרצאות ומצבים שבהם הוא צריך לעמוד מול אנשים. הוא מתאר:
"אני יודע את החומר. בראש אני יודע מה אני רוצה להגיד, אבל ברגע האמת הגוף שלי נהיה כבד. הידיים רועדות ואני מרגיש שאני פשוט לא מצליח להתחיל."
כאן יכולה להתאים למשל הרמדי, Gelsemium. שוב, לא משום שזו "רמדי לחרדת בחינות", אלא משום שהתמונה האישית עשויה להתאים למאפיינים המתוארים ברמדי.
ומה לגבי דיכאון?
בדיכאון השאלה ההומאופתית אינה מסתיימת במילה "עצוב". חשוב להקשיב להבדלים:
"אני עצובה כי איבדתי משהו שהיה חשוב לי."
לעומת:
"אני לא מרגישה כלום."
או:
"אני מרגישה שנכשלתי כאדם."
או:
"אין לי כוח לראות אף אחד."
או:
"אני רוצה שכולם יעזבו אותי בשקט."
כל אחד מהמשפטים הללו עשוי להצביע על חוויה שונה לחלוטין. וזוהי אולי אחת הנקודות המעניינות ביותר בהומאופתיה: אותה אבחנה אינה בהכרח אותה תמונה הומאופתית.
כשהמילים הופכות למפתח
אחד הדברים היפים בעבודתנו כהומאופתיים הוא ההקשבה למילים שהמטופל בוחר בעצמו. כאשר מטופל אומר:
"אני מרגיש שאני מחזיק את עצמי שלא להתפרק."
זה ניסוח מעניין.. מילים מיוחדות. כאשר אדם אומר:
"אני מרגיש שאני חייב לברוח."
גם כאן יכולה להיפתח חקירה. לא משום שהמילה עצמה "מפעילה" רמדי מסוימת, אלא משום שהיא יכולה להוביל לשאלות נוספות ולהעמיק את הבנת החוויה. המטרה אינה לגרום למטופל לומר את המילה שההומאופת מחפש. להפך. המטרה היא לאפשר לו לדבר בשפה שלו.
האדם לפני האבחנה
בסופו של דבר, אולי זהו אחד המסרים המרכזיים של ההומאופתיה הקלאסית: מאחורי המילה "חרדה" יש אדם. מאחורי המילה "דיכאון" יש סיפור. האבחנה הרפואית חשובה, ולעיתים היא קריטית לצורך קבלת טיפול מתאים. אבל מנקודת המבט ההומאופתית, היא אינה מתארת בהכרח את כל עולמו של האדם.
היא אינה מספרת כיצד הוא חווה את הפחד. היא אינה מספרת כיצד הוא מגיב לאובדן. והיא אינה מספרת באילו מילים הוא מתאר את מה שקורה בתוכו. ההקשבה ההומאופתית מבקשת להתקרב דווקא לשם.
לסיכום
אולי השאלה ההומאופתית המעניינת ביותר אינה:
"איזו רמדי מתאימה לדיכאון?"
אלא:
"מי האדם שחווה את הדיכאון הזה?"
ומה קורה כאשר אנחנו מפסיקים להסתכל רק על שם האבחנה ומתחילים להקשיב לסיפור?
למילים.
לתגובות.
לרגשות.
לתחושות.
ולאופן הייחודי שבו האדם חווה את העולם.
עבור ההומאופתים הקלאסיים, שם מתחיל המסע אל התמונה האישית של המטופל. ובמילותיה של גישת הסנסיישן - חשוב לא רק מה האדם מרגיש – אלא איך הוא חווה את מה שהוא מרגיש.
המאמר מציג את הגישה ההומאופתית בלבד ואינו רומז על כך שהינה תחליף לפסיכותרפיה, לטיפול פסיכיאטרי או לטיפול רפואי כאשר אלה נדרשים. כל מקרה לגופו ואם האדם מטופל בתרופות עליו ליידע את רופאו בכל שינוי במינון. אין להפסיק תרופות לבד. כמו כן, במידה וקיימת מצוקה משמעותית, פגיעה בתפקוד או מחשבות על פגיעה עצמית, יש לפנות בהקדם לאיש מקצוע מתאים.
References:
Sankaran, R. The Sensation in Homoeopathy: The Seven Levels of Experience. מקור – Rajan Sankaran
Pilkington, K. et al. Homeopathy for anxiety and anxiety disorders: a systematic review of the research. Homeopathy, 2006.
Pilkington, K. et al. Homeopathy for depression: a systematic review of the research evidence. Homeopathy, 2005.
Homeopathic Remedies in Psychiatric Disorders: A Meta-analysis of Randomized Controlled Trials. 2020.
National Institute of Mental Health (NIMH), Depression. NIMH – Depression
National Institute of Mental Health (NIMH), Generalized Anxiety Disorder. NIMH – Generalized Anxiety Disorder
כותבת המאמר - ליאן הדר RCHom בוגרת מכללת פעימה, תזונאית קלינית רשומה במשרד הבריאות, בעלת תואר שני בביוכימיה של האוניברסיטה העברית בירושלים RD, M.Sc ומטפלת מוסמכת ורשומה במרכז באך אנגליה לטיפול בפרחי באך BFRP. לליאן יש קליניקה פרטית במרכז הארץ והיא כיום מורה ומתרגלת שיעורי רפרטורי במכללת פעימה. חברה באגודה הישראלית להומאופתיה קלאסית
תגובות