הבלוג של פעימה

אני בדרך כלל לא נוהגת להביא סיפורי מקרים וסיפורי ריפוי, למרות שברור שלאחר יותר מ 20 שנות עבודה יש מאות כאלה. הסיפור הבא מיוחד עבורי בגלל מהירות הריפוי והנס הגדול שטמון בריפוי מהיר כ"כ. ותודה לאל שיש ביכולת ההומיאופתיה לספק ריפוי כה מהיר, עדין, וקבוע. האם כתבה והתקשרה בדחיפות רבה כי הילדה ( בת 15 ) צעקה ובכתה ( מה שלא אופייני לה ) מכאבים עזים. הילדה נלקחה לבדיקת רופא ( מה שתמיד מומלץ! ) ונקבע שהיא סובלת מדלקת אקוטית בקיבה. וזהו תיאורה של האם: בלילה התעוררה מאוד צמאה, מיד אחרי

בסיום התואר האקדמי המתח עלה ועמו הופיעו מגוון תסמינים פיזיים כמו: סבוריאה, בלפריטיס ואלרגיה בעיניים. הפנים והעיניים האדימו ובערו, העפעפיים נמלאו קשקשת והפרישו חומצה שורפת, ריסים נשרו והתקשיתי בחשיפה לאור ושמש. מבוהלת מעוצמת התסמינים חוויתי קושי עצום מול מסך המחשב עקב היובש והצריבה בעיניים. ביציאה לאור השמש ואפילו בסיור קצר בקניון הסתתרתי מאחורי משקפי שמש כהים, כדי להפחית את עוצמת הסינוור. שינה הפיגה מעט את עוצמת התסמינים, הרגשתי שאני מחוץ למגרש החיים. הרפואה הקונוונציונאלית

לאחר לידת בני השני סבלתי מפיסורה קשה. לכל מי שסבל בעבר מתופעות דומות ,יודע כי זהו מצב בלתי נסבל, אשר משבש את ההתנהלות היומית לגמרי. ניסיתי לפנות לרופאים קונבנציונאליים מקצועיים, אך כולם היו תמימי דעים, כי זהו מצב המצריך ניתוח וכי ייתכן שגם לאחר הניתוח, יחזור המצב לקדמותו. חברה קרובה שבאה לבקרני ביום בו סבלתי במיוחד, המליצה על טיפול הומאופתי, טיפול שלא הכרתי קודם ותמיד נתפס לי כקשור לטיפולים רוחניים ולא רציניים. בתחילה שללתי את העניין ואמרתי לחברתי שמהכרותי איתה ,לא מתאים ל

לפני מספר שנים עברתי ניתוח להוצאת גידול ממאיר במעי הגס. לאחריו התחלתי לקבל טיפול כימותרפי באחד מבתי החולים הגדולים בארץ. לאחר מספר טיפולים התחלתי לסבול מחוסר רצון/יכולת לשתות ולאכול שהלך והחריף עד שחדלתי לשתות ולאכול כמעט בכלל והגעתי למצב של התייבשות, חולשה כללית ודיכאון. רופא המשפחה המליץ על אשפוז בבית חולים על מנת לברר את הסיבה למצבי הירוד ומציאת דרך לחיזוקי. אושפזתי במחלקה פנימית חמישה ימים במהלכם חוברתי לאינפוזיה לאספקת נוזלים וחומרי מזון חיוניים ועברתי סידרת בדיקות יסוד

לפני כחודש חלתה בתי אבישג באבעבועות רוח. אבישג קיבלה את המחלה בצורה מאד קשה. חום, המון פצעים אבל הקשה ביותר הייתה התנהגותה שנבעה מסבלה הקשה. היא לא הפסיקה לבכות, לצעוק, להיאנח. אי אפשר היה להרגיע אותה בשום צורה. כל מה שעשיתי וניסיתי לא עזר. היא לא הצליחה לישון ובקושי הצליחה לאכול ולשתות. פנינו למלכי שמטפלת בה וקיבלנו תרופה שמותאמת לאבעבועות רוח. אבישג קיבלה מנה אחת (2 כדורים) וכבר אחרי שעה נרגעה. ישנה טוב בלילה. הפצעים עדיין לא השתנו אבל מצב רוחה השתפר מאד. היא חזרה קצת לאכ