הבלוג של פעימה

ההתמודדות עם חרדה יכולה להיות מאתגרת, לעיתים היא צובעת את החוויה כולה כך שקשה לראות כיצד הדברים יסתדרו. הקול המאיים שלה חזק יותר ואנו חווים קושי לגייס את הקול הפנימי המרגיע שיעזור להתמודד עם הסיטואציה.

אנשים וילדים רגישים מאד, מרגישים שהגבולות שלהם חדירים. הכל נוגע חזק, נכנס פנימה ומציף. מילים, רגשות ואנרגיות של אחרים בקרבתם והם רגשניים ודומעים בקלות. הם זקוקים להרמוניה ואסתטיקה סביבם, לעסוק ביצירה ופעילות מרגיעה ולהטעין את עצמם באנרגיות מחודשות. החושים שלהם מחודדים כל כך שרעש צורם וגבוה, אור בוהק וריח חזק יכולים לגרום להם סבל. הם יעדיפו להימנע משהיה במקומות הומי אדם, צפיפות והמולה.

להקשיב לגוף, מה זה בעצם אומר? הרבה אנשים מצטטים את צמד המילים הללו, האם זה אומר שאנחנו באמת מבינים מה זה להקשיב לגוף? הגוף יודע הכול. הוא יודע מתי הוא רעב, מתי הוא צמא. אם לא "נאכיל ונאביס" אותו בלי שביקש ונבלבל אותו הוא ידע לרמוז לנו בעדינות ( לפחות בהתחלה) מתי הוא רעב. אם לא "נייבש" אותו, או לחילופין נמלא אותו במים בלי להקשיב לתחושת צמא, הגוף יאותת לנו, שוב בעדינות בהתחלה, שהוא צמא, וכמה מים נכון לו לשתות. כשלגוף כואב, הוא צועק, או מסמן שעכשיו כואב ולכן פעולת השתקת הכאב אינ

אני בדרך כלל לא נוהגת להביא סיפורי מקרים וסיפורי ריפוי, למרות שברור שלאחר יותר מ 20 שנות עבודה יש מאות כאלה. הסיפור הבא מיוחד עבורי בגלל מהירות הריפוי והנס הגדול שטמון בריפוי מהיר כ"כ. ותודה לאל שיש ביכולת ההומיאופתיה לספק ריפוי כה מהיר, עדין, וקבוע. האם כתבה והתקשרה בדחיפות רבה כי הילדה ( בת 15 ) צעקה ובכתה ( מה שלא אופייני לה ) מכאבים עזים. הילדה נלקחה לבדיקת רופא ( מה שתמיד מומלץ! ) ונקבע שהיא סובלת מדלקת אקוטית בקיבה. וזהו תיאורה של האם: בלילה התעוררה מאוד צמאה, מיד אחרי

טיפול הומאופתי בכלבה- דימום ותמותת גורים אחרי המלטה ד"ר לנה גדלביץ – וטרינרית הומיאופתית סול, רועה קווקזית בת שנתיים. המליטה לפני 8 ימים 6 גורים, המלטה ארוכה וקשה אך ללא התערבות כל הגורים נולדו חיים. בימים הראשונים לכלבה הפרשות ירוקות- שחורות מן הבושת. סטלה מרגישה טוב, מיניקה והגורים מתפתחים יפה. כעבור 5 ימים ההפרשות השחורות ירוקות התמעטו ונעלמו בהדרגה והתחילה הפרשה דמית, דם בהיר. ההפרשה התגברה בשלשה ימים אחרונים, ממש דם אדום בהיר זורם מן הבושת, הכלבה נראית בסדר, אוכלת ושות

בסיום התואר האקדמי המתח עלה ועמו הופיעו מגוון תסמינים פיזיים כמו: סבוריאה, בלפריטיס ואלרגיה בעיניים. הפנים והעיניים האדימו ובערו, העפעפיים נמלאו קשקשת והפרישו חומצה שורפת, ריסים נשרו והתקשיתי בחשיפה לאור ושמש. מבוהלת מעוצמת התסמינים חוויתי קושי עצום מול מסך המחשב עקב היובש והצריבה בעיניים. ביציאה לאור השמש ואפילו בסיור קצר בקניון הסתתרתי מאחורי משקפי שמש כהים, כדי להפחית את עוצמת הסינוור. שינה הפיגה מעט את עוצמת התסמינים, הרגשתי שאני מחוץ למגרש החיים. הרפואה הקונוונציונאלית

לאחר לידת בני השני סבלתי מפיסורה קשה. לכל מי שסבל בעבר מתופעות דומות ,יודע כי זהו מצב בלתי נסבל, אשר משבש את ההתנהלות היומית לגמרי. ניסיתי לפנות לרופאים קונבנציונאליים מקצועיים, אך כולם היו תמימי דעים, כי זהו מצב המצריך ניתוח וכי ייתכן שגם לאחר הניתוח, יחזור המצב לקדמותו. חברה קרובה שבאה לבקרני ביום בו סבלתי במיוחד, המליצה על טיפול הומאופתי, טיפול שלא הכרתי קודם ותמיד נתפס לי כקשור לטיפולים רוחניים ולא רציניים. בתחילה שללתי את העניין ואמרתי לחברתי שמהכרותי איתה ,לא מתאים ל

לפני מספר שנים עברתי ניתוח להוצאת גידול ממאיר במעי הגס. לאחריו התחלתי לקבל טיפול כימותרפי באחד מבתי החולים הגדולים בארץ. לאחר מספר טיפולים התחלתי לסבול מחוסר רצון/יכולת לשתות ולאכול שהלך והחריף עד שחדלתי לשתות ולאכול כמעט בכלל והגעתי למצב של התייבשות, חולשה כללית ודיכאון. רופא המשפחה המליץ על אשפוז בבית חולים על מנת לברר את הסיבה למצבי הירוד ומציאת דרך לחיזוקי. אושפזתי במחלקה פנימית חמישה ימים במהלכם חוברתי לאינפוזיה לאספקת נוזלים וחומרי מזון חיוניים ועברתי סידרת בדיקות יסוד

לפני כחודש חלתה בתי אבישג באבעבועות רוח. אבישג קיבלה את המחלה בצורה מאד קשה. חום, המון פצעים אבל הקשה ביותר הייתה התנהגותה שנבעה מסבלה הקשה. היא לא הפסיקה לבכות, לצעוק, להיאנח. אי אפשר היה להרגיע אותה בשום צורה. כל מה שעשיתי וניסיתי לא עזר. היא לא הצליחה לישון ובקושי הצליחה לאכול ולשתות. פנינו למלכי שמטפלת בה וקיבלנו תרופה שמותאמת לאבעבועות רוח. אבישג קיבלה מנה אחת (2 כדורים) וכבר אחרי שעה נרגעה. ישנה טוב בלילה. הפצעים עדיין לא השתנו אבל מצב רוחה השתפר מאד. היא חזרה קצת לאכ

את ההומיאופתיה גילה ד"ר סמואל האנמאן (1755-1843 ). העיקרון "דומה בדומה יירפא" הוזכר בכתבים שונים עוד לפני ימיו של האנמאן, אך הוא זה שחקר לעומק ופיתח שיטת ריפוי כוללת וסיסטמתית המבוססת על עיקרון זה. ד"ר סמואל האנמאן היה רופא שנולד בעיר מייסן שבגרמניה ולמד רפואה בוינה. שם הוסמך לרופא ואח"כ עבד במספר עיירות ע"פ הצורך. בגיל 31 שימש כרופא הראשי של העיר דרדזן, וכבר באותה העת יצא שמעו למרחוק בכל גרמניה. במקביל במשך כל השנים חיבר מאמרים רבים ותירגם משפות שונות מאמרים מדעיים. הוא קנ

ההבדל משמעותי ועקרוני. אחד העקרונות בהומיאופתיה הוא בחירת תרופה אישית למטופל על פי מכלול הסימפטומים והסימנים שהוא מציג. ואילו בבתי המרקחת נמכרים תרופות מדף לפי שם המחלה ולא בבחירה מותאמת לחולה. זו אינה הומיאופתיה קלאסית. בכל תרופה כזו שנמכרת ללא תשאול מערבבים מספר תרופות הומיאופתיות ומציעים לחולה לקחת אותה מספר פעמים ביום. תרופה כזו יכולה להקל בבעיות מסוימות (כמו צינון, שפעת וכדומה) אולם אינה מתיימרת לרפא באופן עמוק את מכלול הבעיות.

ההומיאופתיה אינה בהכרח שמה דגש על הצד הנפשי אלא מתייחסת להיבט הנפשי. ישנם מטופלים שמגיעים עם בעיות פיסיות גרידא. למשל מחלת עור. בכדי לבחור את התרופה המדויקת ביותר צריך להבין מהי בעיית העור? איך היא מתבטאת? מתי היא מוחמרת ומתי יש הקלה במצב העור? לאחר שכל זה מתברר יש צורך להבין את הלך נפשו של המטופל. האם הוא אדם שמח? עצבני? עצוב? דיכאוני? חרדתי? הלך נפשו של המטופל משפיע על בחירת התרופה למרות שהדגש הוא על הצד הפיסי. מאידך, יש מטופלים שבאים בגלל סבל נפשי כלשהו (חרדות, פחדים, OC

אין מגבלה לגיל. ניתן לטפל בתינוק בן יומו ובקשישים.

אעדיף לדבר על המיוחד בהומיאופתיה מאשר על שיטות אחרות. המיוחד בהומיאופתיה לדעתי, ההסתכלות ההוליסטית על האדם. אין הומיאופתיה לאוזניים והומיאופתיה לגרון והומיאופתיה לבעיות נפשיות. תמיד ההסתכלות היא כוללת. דבר נוסף שמיוחד מבחינתי הוא המהירות היחסית שניתן לרפא או לעזור. אם התרופה מדויקת ניתן לראות הטבה יחסית במהירות וחשוב מכך בצורה עדינה שאינה משאירה את החולה תשוש ועם תופעות לוואי.

המינון אינו תלוי במשקל החולה. אדם שסובל מעודף משקל ואדם רזה מקבלים את אותו המינון. תרופה שעברה דילול וניעור יכולה ומשפיעה על בריאותו של האדם. יתרה מזאת, חוקרים הומיאופתים גילו שככל שהתרופה מדוללת, רבה יותר השפעתה. האנמאן, מגלה ההומיאופתיה החל לתת תרופות הומיאופתיות במינונים נמוכים כדי לא להזיק לחוליו. לאחר מכן ניסה לתת לחולים מנות קטנות יותר ויותר בהדרגה. הוא גרס כי יש לתת לכל חולה את המינון המזערי האפשרי הדרוש כדי להביאו לידי ריפוי. המנה הקטנה ביותר שתניע למהלך של ריפוי והח