האם האישיות שלנו יכולה לרמוז על הדרך שבה הגוף שלנו מגיב ואיך זה קשור להומאופתיה קלאסית?
- ליאן הדר
- 16 באוג׳
- זמן קריאה 7 דקות
כאשר אנו חושבים על מחלה, רובנו מתמקדים בתסמינים בדרך כלל: כאב, שיעול, פריחה, עייפות או חום. אך בהומאופתיה הקלאסית ההתבוננות רחבה הרבה יותר. מעבר לשאלה "מה כואב?", חשובה לא פחות גם השאלה "מי הוא האדם שחווה את הכאב?
לפי הגישה ההומאופתית1, כל אדם מגיב לעולם בדרך הייחודית לו. יש מי שמתמודד עם לחץ באמצעות שליטה וסדר, יש מי שנוטה להפנים רגשות, ויש מי שמגיב במהירות ובעוצמה. דפוסי התגובה הללו אינם נתפסים רק כחלק מהאישיות, אלא כחלק מהאופן שבו האדם כולו – גוף ונפש – מתמודד עם אתגרי החיים.
זו אחת הסיבות לכך שבהומאופתיה הקלאסית שני אנשים הסובלים מאותה בעיה רפואית עשויים לקבל רמדיס (תרופות הומאופתיות) שונות לחלוטין. לא רק המחלה חשובה, אלא גם הדרך שבה כל אדם חווה אותה ומבטא אותה.
האישיות כחלק מהתמונה השלמה
בפגישה הומאופתית נשאלות שאלות רבות שאינן קשורות ישירות לתסמין. כיצד אתם מתמודדים עם פחד? כיצד אתם מגיבים לביקורת? האם אתם זקוקים לשקט כשקשה לכם, או דווקא לחברה ותמיכה? מהם הדברים שמוציאים אתכם מאיזון?
השאלות הללו אינן נועדו "לנתח את האישיות" (או לתת אבחנה, כפי שיעשו אולי פסיכולוגים או פסיכותרפיסטים במובן המקובל), אלא מטרתן היא להבין מהו דפוס התגובה הייחודי של אותו אדם. על פי ההומאופתיה, דפוס זה עשוי לשמש רמז חשוב בבחירת הרמדי המתאימה ביותר.
מהן מיאזמות?1
אחד המושגים המוכרים בהומאופתיה הקלאסית הוא מושג המיאזמות. על פי התיאוריה ההומאופתית1, מיאזמה היא נטייה עמוקה של האדם להגיב למצבים שונים לאורך חייו.
אין מדובר במחלה או באבחנה פסיכולוגית, אלא במסגרת חשיבה שמנסה להבין את דפוסי התגובה של האדם – הן מבחינה גופנית והן מבחינה רגשית.
כמו למשל - יש אנשים ששואפים לשלמות, לאחריות ולדיוק. אחרים מונעים מתוך פחד מכישלון או מביקורת. יש מי שנאבקים בכל קושי בנחישות רבה, ולעומתם כאלה שנוטים להימנע, להתכנס או לוותר.
כל אחת מהנטיות הללו חשובה להבנת התמונה הכללית של האדם.
מעבר לתסמינים – חשוב להבין את החוויה
הומאופתים רבים הרחיבו את ההבנה של הקשר בין עולמו הפנימי של האדם לבין בחירת הרמדי. המוכר שבהם הוא ד"ר ראג'אן שנקראן1, רופא והומאופת הודי, שפיתח (ועדיין ממשיך לפתח) גישה המדגישה את חשיבות התחושה המרכזית של המטופל – אותה חוויה עמוקה שחוזרת שוב ושוב ומשתקפת במילים, ברגשות ובאופן שבו האדם מתאר את עולמו.
במהלך השיחה ההומאופת מקשיב לא רק למה שנאמר, אלא גם לאופן שבו הדברים נאמרים. לעיתים דווקא ביטויים שחוזרים על עצמם, דימויים מיוחדים או הדרך שבה האדם מתאר את תחושותיו מספקים מידע משמעותי המסייע בבחירת הרמדי.
אין אישיות "נכונה" או "לא נכונה"
חשוב להדגיש שכל דפוס אישיות מביא עמו חוזקות לצד אתגרים. אדם רגיש עשוי להיות גם אמפתי במיוחד. אדם ששואף לשלמות עשוי להיות אחראי ויסודי. אדם שנלחם בעקשנות עשוי להפגין אומץ והתמדה.
המטרה של הטיפול ההומאופתי אינה לשנות את האישיות, אלא, לפי הגישה ההומאופתית, לסייע לאדם להגיע לאיזון, כך שיוכל להתמודד עם אתגרי החיים בגמישות רבה יותר ולבטא את החוזקות שלו מבלי להיות כבול לדפוסי תגובה שמכבידים עליו.
כל אדם הוא עולם בפני עצמו
זהו אולי אחד העקרונות היפים ביותר של ההומאופתיה הקלאסית: אין טיפול אחיד לכולם.
גם כאשר שני אנשים מגיעים עם אותה אבחנה רפואית, הם עשויים לקבל רמדיס שונות לחלוטין, משום שהחוויה האישית1, הרקע, הרגשות ודפוסי התגובה שלהם שונים.
הטיפול ההומאופתי מתחיל בהקשבה אמיתית. הקשבה לסיפור החיים, לרגשות, למילים, לתחושות ולדרך שבה הגוף והנפש מבטאים את עצמם. מתוך ההיכרות העמוקה הזו שואף ההומאופת לבחור את הרמדי המתאימה ביותר לאדם – ולא רק למחלה שממנה הוא סובל.
כשהמילים חושפות את הסיפור: איך ההומאופת מקשיב למה שמעבר לתסמינים?
כאשר מטופל מגיע לקליניקה, הוא בדרך כלל מספר על הכאבים שיש לו, העייפות שמלווה אותו, האלרגיה ממנה הוא סובל, המיגרנות שתוקפות אותו או הקושי שמטריד אותו. אבל עבור ההומאופת, לא פחות חשוב מהתסמין עצמו הוא האופן שבו המטופל מספר עליו.
בהומאופתיה הקלאסית קיימת תפיסה שלפיה לכל אדם יש דרך ייחודית לחוות את עולמו ולהביע את תחושותיו2. לכן, במהלך התשאול, ההומאופת אינו מקשיב רק למה שנאמר – אלא גם למילים שנבחרות, לדימויים, לביטויים שחוזרים על עצמם ולרגש שמלווה אותם.
למה דווקא המילים חשובות?
דמיינו שני אנשים הסובלים ממיגרנה.
האחד אומר:
"אני מרגיש כאילו הראש שלי עומד להתפוצץ. הכול לוחץ עליי ואני חייב לברוח מכל רעש."
השני אומר:
"זה כאילו הראש שלי תפוס בתוך טבעת ברזל. אני חייב להמשיך לתפקד, אבל כל תנועה מחמירה את הכאב."
שניהם מתארים כאב ראש, אך כל אחד מספר סיפור שונה לחלוטין. לפי הגישה של ד"ר שנקראן2, ההבדלים הללו עשויים לשקף את הדרך הייחודית שבה כל אדם חווה את מחלתו, והם מהווים חלק מהמידע שנלקח בחשבון בבחירת הרמדי.
לא רק מה כואב – אלא איך זה מרגיש
הומאופתים רבים מתעניינים במה שמכונה "התחושה המרכזית" (Vital Sensation) – החוויה הפנימית שחוזרת שוב ושוב בתיאוריו של המטופל.
יש אנשים שמתארים תחושה של לחץ.
אחרים מדברים על מחנק.
יש מי שמרגישים לכודים, מותקפים, נטושים, שבירים או חסרי הגנה.
לעיתים אותה תחושה מופיעה שוב ושוב, גם כאשר המטופל מספר על נושאים שונים לחלוטין – העבודה, המשפחה, מערכות היחסים או המחלה עצמה. לפי הגישה ההומאופתית2, החזרתיות הזו עשויה לרמוז על דפוס עמוק שמלווה את האדם.
כשהמילים חוזרות על עצמן
לפעמים מטופל כלל אינו מודע לכך שהוא משתמש שוב ושוב באותן מילים.
ייתכן שישתמש שוב ושוב בביטויים כמו:
"אני מרגיש שאני נלחם כל הזמן."
או:
"אין לי אוויר"
או:
"אני חייב להחזיק הכול בשליטה."
או:
"אני שקוף. אף אחד לא באמת רואה אותי."
המשפטים הללו אינם רק תיאורים. עבור ההומאופת הם עשויים להיות חלון אל הדרך שבה האדם חווה את עולמו.
להקשיב בלי לפרש מהר מדי
אחד העקרונות החשובים בתשאול ההומאופתי הוא לא למהר להסיק מסקנות.
במקום להכניס את המטופל לקטגוריה מסוימת, ההומאופת משתדל לאפשר לסיפור להתפתח באופן טבעי. לעיתים דווקא מילה אחת, שנאמרת באופן ספונטני, פותחת דלת להבנה עמוקה יותר של החוויה האישית.
זו אינה הקשבה שמחפשת תשובות מוכנות מראש, אלא הקשבה שמנסה להבין את האדם כפי שהוא חווה את עצמו.
הגישה של ד"ר ראג'אן שנקראן3
ד"ר ראג'אן שנקראן אומר שכל מטופל נושא בתוכו סיפור עמוק, הבא לידי ביטוי במילים, בתחושות, בתנועות הגוף ואף באופן שבו הוא מתאר את חוויותיו.
לפי גישה זו, כאשר ההומאופת מקשיב בקשב מלא ואינו מסתפק ברשימת התסמינים, מתגלה לעיתים דפוס שחוזר על עצמו לאורך תחומי חיים שונים. דפוס זה עשוי לסייע בהבנת האדם ובהתאמת הרמדי.
כל אדם מספר את סיפורו בדרך אחרת. אין שתי שיחות הומאופתיות זהות.
שני אנשים יכולים להגיע עם אותה אבחנה רפואית, אך כל אחד יתאר את החוויה שלו בשפה שונה, עם דימויים אחרים ועם רגשות שונים.
אולי זו אחת המתנות היפות ביותר של ההומאופתיה: לפני שמנסים למצוא פתרון, עוצרים באמת להקשיב. לא רק למה שכואב, אלא גם למה שהמילים מבקשות לספר.
אחת השאלות שאני נשאלת לעיתים קרובות היא:
"אם לשני אנשים יש אותה מחלה – למה הם לא מקבלים את אותה רמדי?"
זו שאלה מצוינת, והתשובה נמצאת בלב ההומאופתיה הקלאסית.
לפי הגישה ההומאופתית, המחלה היא רק חלק מהתמונה. לא פחות חשוב להבין איך האדם חווה אותה, כיצד הוא מגיב אליה, אילו רגשות מתלווים אליה, ואפילו באילו מילים הוא בוחר כדי לתאר את מצבו.1
הנה כמה דוגמאות שממחישות את ההבדל.
מקרה ראשון – מיגרנות
שתי נשים מגיעות לקליניקה עם אבחנה של מיגרנות חוזרות.
מטופלת א' מספרת:
"אני לא מסוגלת לסבול רעש. אני רק רוצה שקט, חושך ושאף אחד לא ידבר איתי. אפילו אם מנסים לעזור לי – אני רוצה להיות לבד."
אצל אותה אישה, ההומאופת יתעניין לא רק בכאב, אלא גם בצורך העמוק בהתכנסות, ברגישות לגירויים ובדרך שבה היא מגיבה בזמן התקף.
מטופלת ב', לעומת זאת, אומרת:
"אני משתדלת להמשיך כרגיל. אני לא אוהבת להראות שקשה לי. רק כשאני כבר לא מסוגלת יותר, אני נשברת."
כאן מתגלה דפוס אחר לחלוטין – ניסיון לשמור על שליטה, להמשיך לתפקד ולהסתיר את הקושי.
שתיהן סובלות ממיגרנות, אך החוויה האישית שלהן שונה. לפי ההומאופתיה הקלאסית, הבדלים כאלה עשויים להוביל לבחירת רמדיס שונות.
מקרה שני – אלרגיות עונתיות
שני ילדים סובלים מאלרגיה לאבקנים.
אחד מהם חסר מנוחה, מתרגז בקלות ומגיב בעוצמה כמעט לכל גירוי קטן. בזמן המחלה הוא מבקש הרבה קרבה, חיבוק ונוכחות של הוריו.
הילד השני שקט מאוד. גם כשהוא מרגיש לא טוב, הוא מעדיף להסתגר בחדרו, אינו מתלונן כמעט, ולעיתים הוריו כלל אינם מבינים עד כמה הוא סובל.
האבחנה הרפואית דומה, אך הדרך שבה כל ילד חווה את הקושי שונה לחלוטין. גם כאן, לפי ההומאופתיה הקלאסית, ההבדלים הללו עשויים להיות משמעותיים בבחירת הרמדי.
מקרה שלישי – חרדה
שני אנשים מתארים חרדה.
האחד אומר:
"אני חייב לדעת מה עומד לקרות. אם אין לי שליטה, אני נכנס ללחץ."
השנייה אומרת:
"אני מרגישה שאני לבד. אני כל הזמן מפחדת שינטשו אותי."
שניהם חווים חרדה, אך מקור החוויה שונה. אצל האחד בולט הצורך בוודאות ובשליטה, ואצל השנייה בולט הפחד מאובדן קשר ובדידות.
בהומאופתיה הקלאסית, ההבדלים הללו הם חלק מהמידע שההומאופת בוחן בבואו לבחור רמדי.
האדם חשוב לא פחות מהמחלה3
הומאופתיה קלאסית אינה מנסה להתאים רמדי לשם המחלה בלבד. היא מנסה להבין את האדם שחי עם המחלה.
· איך הוא מתמודד עם כאב?
· איך הוא מגיב ללחץ?
· מה מפחיד אותו?
· מה מעניק לו ביטחון?
· אילו מילים הוא בוחר כשהוא מתאר את עולמו?
כל פרט כזה עשוי להיות חלק מהפאזל.
לכן, במהלך התשאול, אני מקשיבה לא רק לתסמינים, אלא גם לסיפור שמאחוריהם. לעיתים דווקא פרט קטן, משפט שנאמר כבדרך אגב או תחושה שחוזרת שוב ושוב, מעניקים הבנה עמוקה יותר של האדם.
זו בעיניי מהות ההומאופתיה הקלאסית – לראות את האדם השלם, ולא רק את האבחנה שלו.
בגישה ההומאופתית הנלמדת במכללת פעימה יש דגש רב על המילים, האופן בו אנחנו משתמשים לבטא את המחלה או הבעיה ממנה אנחנו סובלים. אופן הלימוד הוא מרתק ומסייע לנו ממש להבין ולחוות את ההוויה של הרמדיס ההומאופתיות.
בזכות הלימודים במכללה, גם היום, בקליניקה הפרטית שלי, אני משתמשת בשיטה שלמדתי. הלימוד הוא חווייתי וזה מה שעושה אותו לכל כך מעניין אבל גם פרקטי, שימושי ומוצלח מאוד!
מהניסיון של מוריי ומהניסיון שלי בקליניקה, ככל שהרמדי מבטאת את מכלול ההוויה של האדם, כך הריפוי הוא מופלא יותר ונראה לפעמים כמו נס.
**הערה חשובה: ההומאופתיה הקלאסית היא גישת טיפול מתחום הרפואה המשלימה. התאמת הרמדי מבוססת על עקרונות ההומאופתיה והניסיון הקליני של ההומאופת, ואינה מבוססת על התאמה לפי האבחנה הרפואית בלבד. אין לראות בדוגמאות אלו הוכחה ליעילות טיפולית, אלא המחשה לאופן החשיבה ההומאופתית.
References
1. Rajan Sankaran. The Sensation in Homeopathy. Homeopathic medical publishers, 2004. Mumbai India pages 263, 688.
2. Dr. Rajan Sankaran. Homeopathy for Today's World. Healings Arts Press, 2008. Rochester, Vermont. Toronto, Canada. Page 117-138
3. Rajan Sankaran. Sensation Refined. Homeopathic Medical Publishers, 2007. Mumbai India. Pages 75-102
כותבת המאמר - ליאן הדר RCHom היא בוגרת מכללת פעימה, תזונאית קלינית ומטפלת מוסמכת מרכז באך אנגליה לטיפול בפרחי באך.
בעלת קליניקה פרטית במרכז הארץ ומתרגלת לרפרטורי לסטודנטים במכללת פעימה.
חברה באגודה הישראלית להומאופתיה קלאסית
אימייל liyanhadar@gmail.com
תגובות