טראומה אצל ילדים: איך היא מתבטאת ומה מקומה של ההומיאופתיה בטיפול המשלים?

כשהטראומה נגמרת – אבל הילד עדיין שם

לפעמים האירוע הטראומטי מסתיים, החיים סביב חוזרים בהדרגה למסלולם – אבל הילד עדיין נשאר, במובן מסוים, בתוך האירוע.

לאחרונה הגיעה אליי אמא עם בנה בן השמונה. ב־7 באוקטובר הוא שהה עם משפחתו במשך כ־48 שעות בממ"ד בעוטף עזה. הזמן עבר. בני המשפחה חזרו לעבודה, לבית הספר ולשגרת החיים, אבל אצלו משהו נשאר מאחור.

הילד הגיע אלי לאחר שטופל במגוון טיפולים נפשיים, רגשיים ופסיכולוגים ולא נצפה שיפור כלל. 

הוא פחד לצאת לבדו. לא הלך לבד לשום מקום, אפילו לא לשירותים. התחושה של המשפחה הייתה ברורה: האירוע הסתיים, אבל עבורו הוא עדיין לא באמת נגמר.

איך טראומה יכולה להתבטא אצל ילדים?

ילדים אינם מגיבים כולם באותה צורה לאירוע קשה. ילד שהיה שמח ובטוח יכול להתחיל לפחד להישאר לבד. ילד שישן היטב עלול להתחיל להתעורר בלילה או לסבול מסיוטים. ילדה עצמאית יכולה להפוך לתלותית מאוד בהוריה. ילד אחר עשוי להפוך לכעוס, עצבני או תוקפני, ויש ילדים שדווקא נסגרים ומתכנסים בתוך עצמם.

ילדים גם לא תמיד יכולים לספר במילים מה הם מרגישים. לעיתים המצוקה מתבטאת בדרכים אחרות – דרך הגוף, ההתנהגות, המשחק, השינה, היחסים עם הסביבה או פחדים חדשים שמופיעים.

בין התגובות שניתן לראות לאחר אירוע טראומטי אצל ילדים נמצאות היצמדות להורה, פחד להישאר לבד, קשיי שינה וסיוטים, כאבי בטן או תלונות גופניות אחרות, הרטבה, עצבנות, התפרצויות, הסתגרות ושינויים בהתנהגות.

אירוע שלמבוגר נדמה שהוא כבר "מאחורינו" יכול להמשיך להיחוות אצל הילד כחוסר ביטחון, חוסר אונים או אובדן של תחושת השליטה.

להסתכל על הילד, ולא רק על האירוע

כאשר ילד משתנה לאחר אירוע משמעותי, חשוב לנסות להבין את התמונה כולה: מה השתנה בגוף שלו? אילו פחדים הופיעו? איך הוא ישן? כיצד השתנתה ההתנהגות שלו? האם הוא נעשה תלותי יותר? מה קורה בקשרים שלו עם ההורים, האחים והחברים?

זו גם אחת מנקודות המבט המרכזיות בטיפול ההומיאופתי האינדיבידואלי: ההתייחסות אינה רק לשם של האירוע או לסימפטום בודד, אלא למאפיינים הייחודיים של הילד ולאופן שבו המצוקה מתבטאת אצלו.

שני ילדים יכולים לעבור אירוע דומה ולהגיב אליו באופן שונה לחלוטין. לכן, במסגרת החשיבה ההומיאופתית, בחירת הטיפול נעשית בהתאם לתמונה האישית של הילד – הרגשית, ההתנהגותית והגופנית – ולא על סמך העובדה שעבר טראומה בלבד.

ומה קרה לילד שהגיע לטיפול?

כחודש לאחר תחילת הטיפול קיבלתי מאמו הודעה מרגשת:

"אנחנו בהלם. הילד יצא החוצה לשחק עם חברים. אנחנו מרגישים שסוף־סוף, אחרי שנתיים, הוא יצא מהממ"ד."

עבור המשפחה הזו היה זה שינוי משמעותי מאוד.

טיפול הומיאופתי כחלק ממעטפת רחבה

בפעימה אנחנו מלמדים להתבונן באדם שמאחורי האבחנה ובאופן הייחודי שבו הוא חווה ומבטא את מצבו.

בהומיאופתיה קלאסית, תהליך לקיחת המקרה מבקש לבנות תמונה רחבה של המטופל – ולא להסתפק בסימפטום אחד. אצל ילדים לאחר אירוע קשה, המשמעות היא להתבונן בפחדים, בשינה, בהתנהגות, בתגובות הגופניות, ביחסים ובשינויים שחלו מאז האירוע.

טיפול הומיאופתי אינו תחליף לטיפול רפואי או פסיכולוגי הנדרש לאחר טראומה. כאשר משפחה בוחרת בו, ניתן לראות בו טיפול משלים בתוך מעטפת טיפולית רחבה, המותאמת לצרכיו של הילד.

לפעמים הדרך חזרה לביטחון מתרחשת בהדרגה. ולפעמים רגע קטן – כמו ילד שיוצא שוב מהבית לשחק עם חברים – מסמן עבור המשפחה שינוי גדול.

אילנית תמיר, בוגרת פעימה , הומאופתית קלאסית / עו"סית קלינית 

בעלת קליניקה בגדרה 

בעלת ניסיון רב בטיפול בהורים / ילדים ואוטיזם .