הומאופתיה ונפש האדם

שלום להומאופתים, סטודנטים וכל אוהבי הומאופתיה

"בעוד האנושות החולה נאנחת לשווא לעזרה"

ציטוט שנחרט בזיכרוני.

זהו ציטוט מספרו המכונן של ד"ר סמואל הנמן, מגלה ומייסד ההומאופתיה.

ציטוט נוסף מהספר מדבר על החזון – על כך שעל הריפוי להיות עדין, מהיר, בטוח, שלם וקבוע.

בעיניו של הנמן, הומאופתיה היא המענה לסבל הקשה, והיא המענה השואף להיות אידאלי.

עברו יותר ממאתיים שנה, והאנושות עדיין סובלת ונאנחת לעזרה – סובלת ממחלות אקוטיות, מחלות כרוניות ומצבים נפשיים, בהם אני רוצה להתמקד.

הפתרונות הקיימים עדיין עשויים להיות לא משביעי רצון עד כדי חוסר קיום של פתרון. עדיין בלבו של כל אדם סובל יש משאלה – הלוואי והיה פתרון זמין ואפקטיבי עבורי.

ההתייחסות למצבים נפשיים ברפואה הקונבנציונלית ובחברה משתנה מעת לעת, קמות ונופלות אסכולות ותאוריות שונות. החיפוש אחרי הגורם נמשך. האם האדם מצוי במצב של שגעון? כישוף? מחלה מידבקת? יש לו הפרעה בכימיה של המוח? זהו גזר דין גנטי? פוסט טראומה? ילדות קשה? חוסרים תזונתיים? משבר והתעוררות רוחנית?

להומאופתיה היסטוריה ארוכה של טיפול במצבים נפשיים. כבר לפני מאתיים שנה, בתקופה בה מתמודדי נפש הוקעו מהחברה, גורשו, נכלאו – הנמן העניק יחס חומל ועמל על ריפוי.

חשוב לי מאוד להיות שליחה של עולם ההומאופתיה במיוחד לסובלים ממצבים נפשיים.

חשוב לי להפיץ את הידיעה שהומאופתיה היא גישה טיפולית עם פוטנציאל משמעותי שעשויה להיות תקווה ומזור. וכל זאת בזכות כמה עקרונות חשובים.

כשאני מדברת על מצבים נפשיים, אני מתכוונת לסקלה רחבה עד מאוד.

בצד הקל של הסקלה נמצאים שינויים במצבי רוח, קושי להתמודד עם החיים, פחדים,

ובצד הקשה יותר יש אבחנות נפשיות והתפתחותיות – כגון ADHD, OCD, הספקטרום האוטיסטי, חרדות, דיכאון, מחלות המכונות מחלות נפש.אבל ברצוני דווקא להתרחק מאבחנות.

אמנם המילה נפש היא מילה שגורה בחיינו, אבל מהו מצב נפשי?

• המחשבות שלנו

• הרגשות שלנו

• החלומות

• הפחדים

• הכמיהה

• התפיסות הסובייקטיביות

• ההתנהגות

• הסיטואציות המערערות בהן אנחנו מוצאים את עצמינו שוב ושוב.

כולנו רוצים להיות אנרגטיים, להגיב לסיטואציות בצורה פרופורציונלית, לאהוב את החיים, להיות בריאים גם גופנית ולפעול להגשמת הפוטנציאל האישי הטמון בנו.

אבל מה אם אנחנו מרגישים תקועים, שחוקים, נחנקים. מאוד עצבניים, או אפאתיים. מיואשים. בקושי מתפקדים.

נכון שקיימת קשת פתרונות. ביניהם אפשר למנות טיפולים פסיכולוגיים, פסיכיאטריים, פרקטיקות רוחניות, שינויים תזונתיים וטיפולים אלטרנטיביים ממגוון סוגים.

בהומאופתיה איננו שואלים רק "ממה האדם סובל", אלא בעיקר "איך הוא חווה את הסבל" - כיצד הוא עצמו חווה את המציאות.

בשלב הראשון, בתשאול הומאופתי, המטפל הוא הנוכח הלא שיפוטי שמקשיב למה שמתגלה. המטופל מביע את עצמו ואת חווייתו בחופשיות והמטפל מתבונן ביראת כבוד במתרחש.

לכל מטופל יש את השפה שלו, את הביטוי הייחודי שלו, וכל האמנות היא לתפוס את הייחודיות. לראות חוט מקשר בין כל הביטויים ואת המרכז, או השורש.

החוויה האישית של המטופל היא זאת שצריכה התייחסות, טיפול ומענה. היא המקור לסבל נפשי (וגם פיסי). ככל שעצמתה עולה, עולה הסבל, ולהיפך. כך שהמטרה של הטיפול היא לזהות את החוויה במדויק, ולבחור תרופה הומאופתית (רמדי) דומה במהותה לסבל המטופל (עם רמת אינדיבידואליזציה גבוהה). הרמדי תפעל ברבדים העמוקים של האדם, תביא לידיעה פנימית (awareness) של הדפוסים של עצמו ויתחיל תהליך של התאזנות.

הרמדי שאדם זקוק לה, היא מעין משקפיים סובייקטיביות שדרכן האדם חווה את העולם. איך הוא חווה את חייו, את עצמו, אנשים אחרים וסיטואציות בחייו. איך הוא חווה כאב.

כדי להמחיש מהם אותם משקפיים והתבנית האישית הסובייקטיבית, אני מביאה שתי דוגמאות שנלקחו מתוך ספרו של ד"ר רג’אן שנקראן  “Insight into Plants”.

דוגמה אחת: "או שאני אפול, או שאתקל במשהו. אני אחטוף מכה וזה יכאב לי. אני כל הזמן נפצעת. למשל, בבית אני נכווית בזמן הבישול, אני נחבטת בכל מיני דברים כי אני לא רואה טוב. התפתח אצלי פחד מכאב. אפילו אם קיבלתי מכה קלה, הכאב בלתי נסבל"המטופלת הזו קיבלה רמדי המופקת מצמח ממשפחת המורכבים, שהנושאים העיקריים להם הוא מתאים הם טראומה, פציעות, חבלות. כל החיים נחווים כטראומה ופגיעה פיסית.

דוגמה שנייה: "הכאב הולך ומתגבר, והיד מרגישה חלשה, והאצבעות מרגישות שבריריות. כשאני אומרת ‘שבריריות’, אני מתכוונת שהן כמו מקל גיר. תארו לעצמכם שאתם מנסים לכופף חתיכת גיר – היא לא תתכופף אלא תישבר, משום שאין בה גמישות. כך גם אצלי - יש תחושה של נוקשות וחולשה ביד. העצמות מרגישות חלשות, חסרות גמישות ושבריריות.

במקרה זה המטופלת זקוקה לרמדי ממשפחת מחטניים, שמאופיינת בתחושות של חוסר גמישות, שבריריות, חולשה ונוקשות.

דווקא המילים שבהן האדם בוחר לתאר את עולמו הן המפתח להבנת המקרה.

כדי להמחיש עד כמה כל חוויה של קושי אינדיבידואלית ועד כמה הביטוי שלה ייחודי, אני רוצה להביא עוד דוגמאות מתוך מקרים. בדוגמאות המטופלים מתארים את מצוקתם.

דוגמה אחת: "כשהייתי נער תמיד הסתכלתי על מבוגרים וראיתי איזשהו אבדון, שהם תקועים במשהו. ככה זה הרגיש לי. ותמיד הרגשתי שזה גם יבוא אלי. בכללי אני מתמודד עם ההתמכרות שלי עם משחקי מחשב ונתקעתי בזה.

לא משנה מה אני עושה זה לא מרגיש לי אמיתי, טבעי. אני מרגיש תמיד כמו רובוט. זה גם קשור לזיכרון שלי שנהיה יותר ויותר גרוע.”

דוגמה שנייה: "זה יכול לקרות בעולם החי – טורף תופס את הטרף, ואתה קופא. מעבירים עלי ביקורת, במיוחד אם זה בצורה אגרסיבית – אני קופא במקום. זה משתק. לא יכול לענות. בזמן אמת מאוד קשה לי להתמודד עם זה.”

דוגמה שלישית: "חשבתי שאני מספיק מיומנת לחיים. יש לי חוסר ענק באמון בעצמי. כשהלכנו לפסיכולוג, הוא אמר שאת נראית בטוחה בעצמך וזה בכלל לא. מרגישה שאני חילזון. אני החילזון. החלש הרך שכל אחד יכול לדרוך אותו חופשי בלי לשים לב. כמו הולכים בגשם. עולה לי כאן חרדה קצת ובגב. רך וחסר עונים. בלי קונכיה. אנמי. שלא מספיק מהיר אם צריכים לברוח. חלזון לא יכול לברוח רחוק ומהר. רק מצד לצד תנועות וזה המקסימום.”

כשקראתם את הדוגמאות – האם הזדהיתם? האם כך הייתם מבטאים את הקושי שלכם? מאמינה שהייתם מדברים אחרת על מצוקתכם האישית, כי לכל אדם שפתו הייחודית. פה טמון כוחה של הומאופתיה – בכוחה להקשיב גם לדקויות העדינות ביותר של החוויה האנושית ולתת להן מקום.

אני מעודדת לפנות להומאופתיה ולזכור שיש לה יכולת מובנית לעזור במצבים נפשיים – לשקף את החוויה האישית, להניע תהליך של טרנספורמציה, להביא לעיבוד חוויות העבר, בסופו של תהליך לאיזון פנימי, התחזקות ושינוי יסודי בדפוסים.

ולכן אני מאמינה שהומאופתיה ראויה להיות חלק בלתי נפרד מהשיח על טיפול במצבים נפשיים.

הכותבת: דינה טורין, RCHom

הומאופתיה קלאסית

ובעלת קליניקה בקרית אונו

מלווה מבוגרים וילדים בהתמודדות עם קשיים נפשיים, רגשיים והתפתחותיים.