את ההומיאופתיה גילה ד"ר סמואל האנמאן (1755-1843 ).
העיקרון "דומה בדומה יירפא" הוזכר בכתבים שונים עוד לפני ימיו של האנמאן, אך הוא זה שחקר לעומק ופיתח שיטת ריפוי כוללת וסיסטמתית המבוססת על עיקרון זה.
ד"ר סמואל האנמאן היה רופא שנולד בעיר מייסן שבגרמניה ולמד רפואה בוינה. שם הוסמך לרופא ואח"כ עבד במספר עיירות ע"פ הצורך. בגיל 31 שימש כרופא הראשי של העיר דרדזן, וכבר באותה העת יצא שמעו למרחוק בכל גרמניה. במקביל במשך כל השנים חיבר מאמרים רבים ותירגם משפות שונות מאמרים מדעיים. הוא קנה לעצמו שם גם בגלל עבודותיו הספרותיות בענייני מדע גם מחוץ לגבולות גרמניה.
אולם, בסוף המאה החלו להתעורר בו ספקות לגבי יעילות הטיפול הרפואי של אותה תקופה. חשוב לציין כי בסוף המאה ה17 נהגו הרופאים בעיקר לטפל בהקזות דם, שימוש בכוסות ועלוקות, ובתרופות מאד אלימות שגרמו נזק רב לחולים. האנמאן הרגיש כי התוצאות המתקבלות משיטות טיפול אלו מאכזבות ואף גורמות נזק רב לחולים. הוא החל להמעיט בקבלת חולים ולהרבות בתרגום ספרי רפואה זרים לגרמנית.
וכאן קרה המקרה ששינה את חייו וגרם לו לגלות את ההומיאופתיה. הוא נתקל בספרו של ויליאם קאלן רופא סקוטי מכובד שהלך לעולמו. בכתביו הוא מצא בין היתר הסבר מקיף מדוע וכיצד ע"פ דעתו של ד"ר קאלן משפיע הכינין על חולי מלריה. האנמאן חשב כי ההסבר בנוגע לפעולת הכינין אינו מספק והחליט לעשות מעשה. הוא החליט ליטול בעצמו את הכינין. הוא נטל מנה מוגדרת של כינין ולהפתעתו החל לפתח כמעט את כל הסימפטומים של המחלה.
האנמאן הכיר מקרוב את המלריה כיוון שראה את המגיפה פעמים רבות בהיותו רופא. הוא גילה שהוא פיתח את כל הסימפטומים חוץ מחום. מכאן עלה בדעתו הרעיון שאם תרופה מסוגלת ליצור סימפטומים של מחלה אצל אדם בריא, היא תוכל לרפא את אותם הסימפטומים אצל אדם חולה. לכן, כינין מרפא מלריה בגלל יכולתו ליצור אצל אדם בריא סימפטומים זהים למלריה.
כך יישם לראשונה את התיאוריה שדומה יירפא על ידי הדומה. הוא החל לעשות ניסויים בעשרות תרופות וצמחים לבדוק את פעולתם של התרופות על אנשים בריאים ולרשום את הסימפטומים המתפתחים.
וכך ב1810 לאחר שבדק וחקר 67 תרופות הוציא את ספר התרופות הראשון שלו. באותה עת כתב גם את ספרו "האורגנון" שם שטח בצורה מפורטת את פרטי השיטה, התפקיד של הרפואה ההומיאופתית , וה"אני מאמין" שלו לגבי בריאות וחולי, עקרונות שהיו מתקדמים מאד יחסית לתקופה. עבודתו וכתביו של האנמאן שאותם הרחיב ושכלל במהלך חייו לא התייחסו רק לתרופות ההומיאופתיות ולשיטת הטיפול ההומיאופתית אלא גם לרפואה שהייתה נהוגה בזמנו ולבריאות האנשים בכלל. הוא התריע נחרצות כלפי הטיפול הנורא לו זכו חולי הנפש. הוא גינה בחריפות את הענישות ההלקאות ותנאי המחייה הצפופים והמלוכלכים שבהם חיו. הוא הטיף לרופאים ולאנשים להתייחס לאנשים אלו "בצורה מעוררת כבוד ויוצרת אמון." הוא הטיף להקמת בתי חולים שבהם ניתן יהיה לבודד חולים כדי שלא יגרמו למגיפות (גישה יוצאת דופן באותה תקופה), קרא לפתח רחובות רחבים וגינות כדי להיטיב את האוויר שנושמים אנשים וילדים.
בימיו של האנמאן התפשטה ההומיאופתיה ורבים ביקשו ללמוד ממנו את עקרונות השיטה.
כבר ב1813 במגיפה של טיפוס הבטן שפרצה בלייפציג טיפל ב180 מקרים בעזרת הומיאופתיה ורק חולה אחד נפטר. היה זה בגדר מעשה ניסים, וטיפול זה פרסם אותו מאד. בשנת 1831 התפשטה באירופה כולה מגיפת כולירה . האנמאן חקר את המגיפה ופרסם 4 חוברות הדנות במחלה זו. אחד מתלמידיו יישם את ההמלצות ע"פ החוברות וטיפל ב154 חולים, מתוכם נפטרו 6. 1500 חולים טופלו באותו איזור בטיפול קונבנציונלי ומהם נפטרו 821. גם בערים אחרות שבהם טופלו חולים בהומיאופתיה אחוזי ההצלחה היו דומים.
להאנמן היו תלמידים רבים שהמשיכו את דרכו. חייו היו מלאים בעשייה.במהלך השנים הוא התקדם, חקר, בדק ,למד ופיתח את ההומיאופתיה. האנמאן בדק כ100 תרופות.
כיום, בעידן המחשב לרשותנו 5000 תרופות שמתוכן עלינו לבחור את המתאימה והמדויקת ביותר לחולה שלפנינו על פי מכלול הסימפטומים.